עצמאות // הילדה פצחה איתי השבוע בשיחה על כמה, ובעיקר במה, היא עצמאית. מסתבר שככה זה השבוע בגן. קישטו את החצר בדגלי כחול-לבן, קישטו את לוח הנושא עם תמונות של מגילת העצמאות, וראש הממשלה הראשון, וראש הממשלה האחרון, ואז דיברו עם הילדים על עצמאות.
היא מצחצחת שיניים לבד (לפעמים), הולכת לשירותים לבד (כשאני לא בסביבה), ומפעילה את המוזיקה שלה לבד לפני השינה (ואז מבקשת שאשב לידה עד שהיא נרדמת).
וזה באמת כמו העצמאות של המדינה, רק שלדבר על עצמאות של מדינה זה אולי קצת מוקדם מדי וגדול מדי בשביל ילדי הגן, אז מדברים איתם על צחצוח שיניים וחליצת נעליים.
כי זאת באמת מילה גדולה - "עצמאות". בסופו של דבר הכל נמס לכדי פרטים קטנים וטריוויאליים. היכולת לקשור את שרוכי הנעליים לבד, היכולת ללכת לקנות לילדה נעליים, היכולת ללכת בכלל, אחרי שתיקנו לי את הרגל המרוסקת, היכולת לחשוב, והיכולת להוציא את המחשבות מהכלא שלהן, ולהביע אותן.
היכולת להיראות כמו כולם ולעשות את הדברים שכולם עושים, בלי להזדקק להסברים או לקרוא לזה "עצמאות". בלי שהילדה תדע, כי זה מוקדם מדי וגדול מדי בשביל ילדי גן לדעת, מה זה ההיפך מ-"עצמאות".
הסברים // היא עדיין לא יודעת מה זה מוות. עולם הדמיון שלה הוא מאוד עשיר, למזלה, ומצליח לספק הסברים טובים בכל פעם שהדגים נעלמים לה מהאקווריום. למרות שאני לא בטוח שמי שיודע מה זה מוות, בטח מוות מוקדם מדי, לא עושה בדיוק את אותו הדבר.
בערב יום הזכרון, כיבינו את האור באקווריום מוקדם מהרגיל. "צריך ללכת לישון מהר", אמרתי לה. "כבר מאוחר מאוד". נלחמתי והתווכחתי איתה במירוץ הזה לשעה שמונה, שעת צפירת הדומיה. שלא תשמע אותה, שלא תשאל שאלות, שלא אתחמק מהתשובות.
"יש עדיין אור בחוץ", היא אמרה לי, והסברתי לה שיש ימים כאלה בשנה, שהחושך מגיע מאוחר יותר, כי אנחנו רוצים עוד קצת אור. כמו בקיץ. "כבר מאוחר, לכי לישון בבקשה, בשבילי".
"טוב אבא", היא אמרה, ונרדמה בשתי דקות לשמונה, והשאירה אותי לנשום לרווחה, ומיד להתכווץ בחזרה. בצפירה.
כמעט // היא כמעט לא הספיקה להרדם, אמרתי לעצמי. אני כמעט הייתי בן שכול, כשאבא שלי נפצע במלחמה. ואחר-כך כמעט הייתי בן שוכל, כשנפצעתי בעצמי בצבא. וכל הכמעט הזה ממלא במחשבות שמחפשות הסברים. אבל הרי כל זמן שאתה חושב, אתה חי. כל זמן שאתה יכול לחשוב למשל על הפער הזה בין יום הזכרון ליום הזיקוקים, בין הכמעט למוחלט.
ואז נזכרתי שיש גם צפירה מחר בבוקר. אבל כמו עם הדגים, הדמיון שלה כבר יספק את התירוצים וההסברים, תירצתי לעצמי. זה עדיין מוקדם מדי וגדול מדי בשבילך לדעת, לכי לישון. זה עדיין מוקדם וגדול בשבילי להסביר. אולי כשתגדלי.
תזכירי לי כשתגדלי.
רק כשתגדלי.
רק תגדלי.
היא מצחצחת שיניים לבד (לפעמים), הולכת לשירותים לבד (כשאני לא בסביבה), ומפעילה את המוזיקה שלה לבד לפני השינה (ואז מבקשת שאשב לידה עד שהיא נרדמת).
וזה באמת כמו העצמאות של המדינה, רק שלדבר על עצמאות של מדינה זה אולי קצת מוקדם מדי וגדול מדי בשביל ילדי הגן, אז מדברים איתם על צחצוח שיניים וחליצת נעליים.
כי זאת באמת מילה גדולה - "עצמאות". בסופו של דבר הכל נמס לכדי פרטים קטנים וטריוויאליים. היכולת לקשור את שרוכי הנעליים לבד, היכולת ללכת לקנות לילדה נעליים, היכולת ללכת בכלל, אחרי שתיקנו לי את הרגל המרוסקת, היכולת לחשוב, והיכולת להוציא את המחשבות מהכלא שלהן, ולהביע אותן.
היכולת להיראות כמו כולם ולעשות את הדברים שכולם עושים, בלי להזדקק להסברים או לקרוא לזה "עצמאות". בלי שהילדה תדע, כי זה מוקדם מדי וגדול מדי בשביל ילדי גן לדעת, מה זה ההיפך מ-"עצמאות".
בערב יום הזכרון, כיבינו את האור באקווריום מוקדם מהרגיל. "צריך ללכת לישון מהר", אמרתי לה. "כבר מאוחר מאוד". נלחמתי והתווכחתי איתה במירוץ הזה לשעה שמונה, שעת צפירת הדומיה. שלא תשמע אותה, שלא תשאל שאלות, שלא אתחמק מהתשובות.
"יש עדיין אור בחוץ", היא אמרה לי, והסברתי לה שיש ימים כאלה בשנה, שהחושך מגיע מאוחר יותר, כי אנחנו רוצים עוד קצת אור. כמו בקיץ. "כבר מאוחר, לכי לישון בבקשה, בשבילי".
"טוב אבא", היא אמרה, ונרדמה בשתי דקות לשמונה, והשאירה אותי לנשום לרווחה, ומיד להתכווץ בחזרה. בצפירה.
כמעט // היא כמעט לא הספיקה להרדם, אמרתי לעצמי. אני כמעט הייתי בן שכול, כשאבא שלי נפצע במלחמה. ואחר-כך כמעט הייתי בן שוכל, כשנפצעתי בעצמי בצבא. וכל הכמעט הזה ממלא במחשבות שמחפשות הסברים. אבל הרי כל זמן שאתה חושב, אתה חי. כל זמן שאתה יכול לחשוב למשל על הפער הזה בין יום הזכרון ליום הזיקוקים, בין הכמעט למוחלט.
ואז נזכרתי שיש גם צפירה מחר בבוקר. אבל כמו עם הדגים, הדמיון שלה כבר יספק את התירוצים וההסברים, תירצתי לעצמי. זה עדיין מוקדם מדי וגדול מדי בשבילך לדעת, לכי לישון. זה עדיין מוקדם וגדול בשבילי להסביר. אולי כשתגדלי.
תזכירי לי כשתגדלי.
רק כשתגדלי.
רק תגדלי.
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה