אם אתם קוראים את זה אז הכל כבר בסדר.
אומרים שיום של הפסקת חשמל או מים הוא יום שבו אתה יכול להתחבר לטבע, להבין כמה אתה שבוי של הטכנולוגיה המודרנית, ולגלות כמה אתה קטן כשאתה לבד מול הכוחות החזקים של העולם - דהיינו ספקי התשתיות במדינה.
פעם נתקעתי על איזה הר בצפון הארץ בלי מצבר באמצע הלילה. אמנם בהתחלה לא הרגשתי, כי היתה מישהי שהסיחה את תשומת לבי באופן די מוצלח, אבל כשגם היא רצתה לחזור זה כבר לא היה רומנטי. ההר - כבודו שישאר מונח במקומו, הלילה והרומנטיקה לא צריכים אותי בשביל להיות שם, והרגשתי לבד מול הכוחות החזקים של העולם - דהיינו האישה ההיא שרוצה כבר לישון בנוחות בבית.
אבל הטכנולוגיה התעדכנה והשתכללה מאז. בימינו כבר אין הפסקות חשמל ומים. העולם צעד קדימה, ואני צעדתי קדימה איתו. לכן מאוד שמחתי לגלות היום שאני חלק מתקלה אזורית של בזק, להלן: הפסקת אינטרנט (אה כן, וגם הפסקת טלפון, אבל הו גיבז אה סליולר פאק).
פתאום יכולתי להתפנות לדברים החשובים באמת, לעשות לביתי כמו שאמר אהוד ברק לפני שהחליט שאנחנו מתגעגעים לימים שהוא ניסה לעשות גם לבתים שלנו. זה באמת היה שינוי מרענן, הרגשתי שאני מספיק לעשות את כל מה שתמיד רציתי והאינטרנט המשוקץ והארור הפריע לי. אז הלכתי להשקות את האדנית ולשטוף כלים.
שוב התישבתי מול המחשב, ושוב הוא התנצל שאין לו אינטרנט. היות ובאופן מפתיע גיליתי שכבר אכלתי ארוחת צהריים, החלטתי להרוג שתי ציפורים במכה אחת, וללכת לעבוד קצת בבית הקפה ההוא עם המלצרית החמודה והאינטרנט חינם. כשנכנסתי למכונית גיליתי שמה שאני באמת רוצה זה להרוג את שתי הציפורים שמילאו לי את החלון הקדמי בהפרשות, כאילו שאנחנו חיים בעידן המערות בלי בתי שימוש ובלי אינטרנט.
המלצרית המתוקה נזפה בי שאני לא מגוון את ההזמנה שלי, שזה בתרגום לעברית "יא קמצן תפסיק להזמין רק קפה כל יום, כי גם טיפ של שלושים אחוז על קפה לא יקנה לי יותר מקוקיה חדשה לשיער". חייכתי ואמרתי לה "בפעם הבאה", שזה בתרגום לעברית "בפעם הבאה תבואי אלי לקפה ואני אראה לך מה זה טעם מגוון. עכשיו תביאי את האספרסו והאינטרנט כבר".
הגלות הקרה שנכפתה עלי לא הצליחה לערער את שמחתי לנוכח ההודעה המלבבת "נמצאה רשת אלחוטית". כל הודעות הדוא"ל שהכנתי מבעוד מועד השתחררו בבת אחת אל אוויר העולם, כמו חוויית בטן תחתונה של ציפור אחרי שהיא מוצאת חלון קדמי מבריק ומצוחצח של מכונית. הסתערתי על ענייני העבודה, אבל בכל זאת הרגשתי שעדיין משהו חסר לי. אלא שלא היה לי זמן לחשוב על זה, כי עוד שעתיים תיגמר הסוללה ואז שוב אני על אותו הר בצפון, ואפילו בלי אף אחת שתמצא בזה משהו רומנטי. גם למלצרית בינתיים נהיה קצת קר והיא עברה להגיש ארוחות יותר מלאות, מזינות, ובעלות פוטנציאל גבוה לטיפ, בחלק הפנימי של בית הקפה, והשאירה אותי עם מלצר מנומס אך גברי מדי לטעמי, שפינק אותי בתה עם נענע על חשבוני.
נחמד האינטרנט הזה. אפשר להתכתב עם חברים שנמצאים חמש דקות נסיעה ממך, לעבוד במקומות שאתה אמור להרגע ולנוח בהם, ולמצוא תמונות של מכוניות שלעולם לא יהיו לך. ובכל זאת, משהו היה חסר לי, אבל לא היה לי זמן להתעכב על זה, כי הייתי עסוק בלחפש בגוגל תשובה לאיזה נושא טכני שקשור לעבודה, למרות שאפשר לפתור אותו בכמה צעקות בריאות מול האנשים הנכונים. אחרי שהבנתי שכבר דחיתי למחר את כל מה שיכולתי, התפניתי להתחיל להתגעגע הביתה - למקום הפרטי שלי, שם אני יכול להיות עם המלצרית הזאת גם אם היא לא רוצה. ואז הבנתי מה היה חסר לי כל הזמן, כלומר חוץ מהאינטרנט בבית והאפשרות לראות משהו דרך החלון הקדמי של המכונית.
פורנו.
אני תמיד אומר שאני לא צריך אינטרנט בשביל סקס. זה בגלל שיש לי מספיק מאגרים ששמרתי כבר בדיסק המקומי לשעות משבר שכאלו. אבל יש גבול לפומביות שלי (והגבול אפילו עובר הרבה יותר קרוב ממה שמקובל), ולכן ריסנתי את האצבעות הרועדות שלי. חבר טוב שלי ראה את מצוקתי, וכמו כל חבר טוב - תאמינו לי שפירגון כזה מוצאים רק בין גברים - הקפיד לשלוח לי לינקים של פורנו מדהים שאני חייב לראות. שלחתי לו בתמורה, כמו כל חבר טוב ומפרגן, תמונות של מכוניות שבחיים לא יהיו לו, וחזרתי הביתה. שם אין אף אחד שרואה מה אני עושה, אבל מצד שני אין לי מה לעשות, כי אני חלק מתקלה אזורית ואין לי אינטרנט.
אומרים שיום של הפסקת חשמל או מים הוא יום שבו אתה יכול להתחבר לטבע, להבין כמה אתה שבוי של הטכנולוגיה המודרנית, ולגלות כמה אתה קטן כשאתה לבד מול הכוחות החזקים של העולם - דהיינו ספקי התשתיות במדינה.
פעם נתקעתי על איזה הר בצפון הארץ בלי מצבר באמצע הלילה. אמנם בהתחלה לא הרגשתי, כי היתה מישהי שהסיחה את תשומת לבי באופן די מוצלח, אבל כשגם היא רצתה לחזור זה כבר לא היה רומנטי. ההר - כבודו שישאר מונח במקומו, הלילה והרומנטיקה לא צריכים אותי בשביל להיות שם, והרגשתי לבד מול הכוחות החזקים של העולם - דהיינו האישה ההיא שרוצה כבר לישון בנוחות בבית.
אבל הטכנולוגיה התעדכנה והשתכללה מאז. בימינו כבר אין הפסקות חשמל ומים. העולם צעד קדימה, ואני צעדתי קדימה איתו. לכן מאוד שמחתי לגלות היום שאני חלק מתקלה אזורית של בזק, להלן: הפסקת אינטרנט (אה כן, וגם הפסקת טלפון, אבל הו גיבז אה סליולר פאק).
פתאום יכולתי להתפנות לדברים החשובים באמת, לעשות לביתי כמו שאמר אהוד ברק לפני שהחליט שאנחנו מתגעגעים לימים שהוא ניסה לעשות גם לבתים שלנו. זה באמת היה שינוי מרענן, הרגשתי שאני מספיק לעשות את כל מה שתמיד רציתי והאינטרנט המשוקץ והארור הפריע לי. אז הלכתי להשקות את האדנית ולשטוף כלים.
שוב התישבתי מול המחשב, ושוב הוא התנצל שאין לו אינטרנט. היות ובאופן מפתיע גיליתי שכבר אכלתי ארוחת צהריים, החלטתי להרוג שתי ציפורים במכה אחת, וללכת לעבוד קצת בבית הקפה ההוא עם המלצרית החמודה והאינטרנט חינם. כשנכנסתי למכונית גיליתי שמה שאני באמת רוצה זה להרוג את שתי הציפורים שמילאו לי את החלון הקדמי בהפרשות, כאילו שאנחנו חיים בעידן המערות בלי בתי שימוש ובלי אינטרנט.
המלצרית המתוקה נזפה בי שאני לא מגוון את ההזמנה שלי, שזה בתרגום לעברית "יא קמצן תפסיק להזמין רק קפה כל יום, כי גם טיפ של שלושים אחוז על קפה לא יקנה לי יותר מקוקיה חדשה לשיער". חייכתי ואמרתי לה "בפעם הבאה", שזה בתרגום לעברית "בפעם הבאה תבואי אלי לקפה ואני אראה לך מה זה טעם מגוון. עכשיו תביאי את האספרסו והאינטרנט כבר".
הגלות הקרה שנכפתה עלי לא הצליחה לערער את שמחתי לנוכח ההודעה המלבבת "נמצאה רשת אלחוטית". כל הודעות הדוא"ל שהכנתי מבעוד מועד השתחררו בבת אחת אל אוויר העולם, כמו חוויית בטן תחתונה של ציפור אחרי שהיא מוצאת חלון קדמי מבריק ומצוחצח של מכונית. הסתערתי על ענייני העבודה, אבל בכל זאת הרגשתי שעדיין משהו חסר לי. אלא שלא היה לי זמן לחשוב על זה, כי עוד שעתיים תיגמר הסוללה ואז שוב אני על אותו הר בצפון, ואפילו בלי אף אחת שתמצא בזה משהו רומנטי. גם למלצרית בינתיים נהיה קצת קר והיא עברה להגיש ארוחות יותר מלאות, מזינות, ובעלות פוטנציאל גבוה לטיפ, בחלק הפנימי של בית הקפה, והשאירה אותי עם מלצר מנומס אך גברי מדי לטעמי, שפינק אותי בתה עם נענע על חשבוני.
נחמד האינטרנט הזה. אפשר להתכתב עם חברים שנמצאים חמש דקות נסיעה ממך, לעבוד במקומות שאתה אמור להרגע ולנוח בהם, ולמצוא תמונות של מכוניות שלעולם לא יהיו לך. ובכל זאת, משהו היה חסר לי, אבל לא היה לי זמן להתעכב על זה, כי הייתי עסוק בלחפש בגוגל תשובה לאיזה נושא טכני שקשור לעבודה, למרות שאפשר לפתור אותו בכמה צעקות בריאות מול האנשים הנכונים. אחרי שהבנתי שכבר דחיתי למחר את כל מה שיכולתי, התפניתי להתחיל להתגעגע הביתה - למקום הפרטי שלי, שם אני יכול להיות עם המלצרית הזאת גם אם היא לא רוצה. ואז הבנתי מה היה חסר לי כל הזמן, כלומר חוץ מהאינטרנט בבית והאפשרות לראות משהו דרך החלון הקדמי של המכונית.
פורנו.
אני תמיד אומר שאני לא צריך אינטרנט בשביל סקס. זה בגלל שיש לי מספיק מאגרים ששמרתי כבר בדיסק המקומי לשעות משבר שכאלו. אבל יש גבול לפומביות שלי (והגבול אפילו עובר הרבה יותר קרוב ממה שמקובל), ולכן ריסנתי את האצבעות הרועדות שלי. חבר טוב שלי ראה את מצוקתי, וכמו כל חבר טוב - תאמינו לי שפירגון כזה מוצאים רק בין גברים - הקפיד לשלוח לי לינקים של פורנו מדהים שאני חייב לראות. שלחתי לו בתמורה, כמו כל חבר טוב ומפרגן, תמונות של מכוניות שבחיים לא יהיו לו, וחזרתי הביתה. שם אין אף אחד שרואה מה אני עושה, אבל מצד שני אין לי מה לעשות, כי אני חלק מתקלה אזורית ואין לי אינטרנט.
