הנוער, כך מסתבר, לא מתעניין באקטואליה ובחדשות. את הגילוי הסנסציוני הזה חשפו באולפן שישי של ערוץ 2. אם הייתי נשיא הייתי צועק פה "אותו ערוץ 2 ש...", וכו'.
את התובנה הכי משמעותית שם אמר דווקא אחד הנערים: עיתוני הנוער חושבים שמה שמעניין את הנוער זה רכילות ואופנה, ולכן הם מקדמים את התכנים האלה על חשבון האקטואליה. יוצא שהנוער צורך יותר רכילות ואופנה, ואז העיתונים אומרים "היי, הנוער מתעניין ברכילות ואופנה, בואו ניתן להם את זה", וכך הגלגל מזין את עצמו שוב ושוב.
אבל את הצעד הלוגי הבא נמנע אולפן שישי לעשות. הרי הבעיה לא מסתיימת בעיתוני הנוער. גם העיתונים המרכזיים וערוצי הטלויזיה הראשיים לוקים בצהבת וביחצנת כרונית. הכתבה הזאת באולפן שישי היתה יכולה להיות גם קצת חשבון נפש, אפילו מראית עין של חשבון נפש, אפילו מס שפתיים של חשבון נפש. ממילא עוד רגע יבואו הפרסומות ואיילת זורר שבין הוליווד לפלורנטין. מה אכפת לכם? קמצנים.
אבל זה לא הם, זה הנוער. הנוער לא מתעניין באקטואליה ובחדשות, כי כל מה שמעניין אותו זה האח הגדול והרכילות הקטנה (שכידוע הומצאו במוחם הקודח של נערים ונערות באסיפות סודיות, והטלויזיה רק משקפת את המציאות וכו').
לפני כשלוש שנים הרציתי לתלמידי תיכון על הביצה והתרנגולת של התקשורת. האם התקשורת מייצגת את המציאות או מייצרת אותה, היתה למעשה השאלה שהוזמנתי להעלות (ולענות עליה). אבל לא באתי לשם לענות על שאלות או להרצות. הנוער חי את המדיה האלקטרונית הרבה יותר טוב ממה שהמבוגר חושב. והרי החדשות: הנוער לא רק יכול, אלא גם יודע להתעניין ולהיות מעורב באקטואליה. הנוער יודע, יכול ורוצה להיות ביקורתי ודעתני לא רק כשמדובר בבגדי אס.אמ.אס ושפרה בובליל.
ובינתיים, באולפן שישי, ההורים, והמנחה בתוכם, תהו מדוע לחשוף ילדים לזוועות הגרפיות של החדשות, שמא נשחית את נפשם הרכה. כן, בואו נחסום להם את העיניים והאוזניים, או יותר טוב - בואו נכלא אותם במרתף של בית באוסטריה, שחס וחלילה לא ידעו באיזה עולם זוועתי הם חיים, ושחלילה וחס לא יעזו להביע עליו דעה, או לנסות לשנות אותו.
אז הבעיה היא לא בילדים ובנוער, וגם לא בהורים המגוננים מדי. הבעיה היא שאף אחד לא מעלה על דעתו שאחד הכישורים הכי חשובים למבוגר שיצא מאותו ילד או נער, הוא הצריכה הביקורתית של תקשורת לשם בניית תמונת מציאות מאוזנת. אלא מה? נורא מסובך לספק לילדים ולנוער את הכלים להתמודד עם המציאות התקשורתית. הרבה יותר קל לתפוס אותם בחוף הים, לשאול אותם מי שר החינוך, ולהראות לנו רק את אלה שלא ידעו.
כי התשובה לשאלה שהועלתה בהרצאה ההיא, לפני שלוש שנים, תקפה גם היום: כל ייצוג של מציאות כרוך בעריכה, חיתוך, בחירה, והדגשה. התקשורת מייצרת מציאות ואז מייצגת את מה שייצרה. בדיוק כמו באולפן שישי.
את התובנה הכי משמעותית שם אמר דווקא אחד הנערים: עיתוני הנוער חושבים שמה שמעניין את הנוער זה רכילות ואופנה, ולכן הם מקדמים את התכנים האלה על חשבון האקטואליה. יוצא שהנוער צורך יותר רכילות ואופנה, ואז העיתונים אומרים "היי, הנוער מתעניין ברכילות ואופנה, בואו ניתן להם את זה", וכך הגלגל מזין את עצמו שוב ושוב.
אבל את הצעד הלוגי הבא נמנע אולפן שישי לעשות. הרי הבעיה לא מסתיימת בעיתוני הנוער. גם העיתונים המרכזיים וערוצי הטלויזיה הראשיים לוקים בצהבת וביחצנת כרונית. הכתבה הזאת באולפן שישי היתה יכולה להיות גם קצת חשבון נפש, אפילו מראית עין של חשבון נפש, אפילו מס שפתיים של חשבון נפש. ממילא עוד רגע יבואו הפרסומות ואיילת זורר שבין הוליווד לפלורנטין. מה אכפת לכם? קמצנים.
אבל זה לא הם, זה הנוער. הנוער לא מתעניין באקטואליה ובחדשות, כי כל מה שמעניין אותו זה האח הגדול והרכילות הקטנה (שכידוע הומצאו במוחם הקודח של נערים ונערות באסיפות סודיות, והטלויזיה רק משקפת את המציאות וכו').
לפני כשלוש שנים הרציתי לתלמידי תיכון על הביצה והתרנגולת של התקשורת. האם התקשורת מייצגת את המציאות או מייצרת אותה, היתה למעשה השאלה שהוזמנתי להעלות (ולענות עליה). אבל לא באתי לשם לענות על שאלות או להרצות. הנוער חי את המדיה האלקטרונית הרבה יותר טוב ממה שהמבוגר חושב. והרי החדשות: הנוער לא רק יכול, אלא גם יודע להתעניין ולהיות מעורב באקטואליה. הנוער יודע, יכול ורוצה להיות ביקורתי ודעתני לא רק כשמדובר בבגדי אס.אמ.אס ושפרה בובליל.
ובינתיים, באולפן שישי, ההורים, והמנחה בתוכם, תהו מדוע לחשוף ילדים לזוועות הגרפיות של החדשות, שמא נשחית את נפשם הרכה. כן, בואו נחסום להם את העיניים והאוזניים, או יותר טוב - בואו נכלא אותם במרתף של בית באוסטריה, שחס וחלילה לא ידעו באיזה עולם זוועתי הם חיים, ושחלילה וחס לא יעזו להביע עליו דעה, או לנסות לשנות אותו.
אז הבעיה היא לא בילדים ובנוער, וגם לא בהורים המגוננים מדי. הבעיה היא שאף אחד לא מעלה על דעתו שאחד הכישורים הכי חשובים למבוגר שיצא מאותו ילד או נער, הוא הצריכה הביקורתית של תקשורת לשם בניית תמונת מציאות מאוזנת. אלא מה? נורא מסובך לספק לילדים ולנוער את הכלים להתמודד עם המציאות התקשורתית. הרבה יותר קל לתפוס אותם בחוף הים, לשאול אותם מי שר החינוך, ולהראות לנו רק את אלה שלא ידעו.
כי התשובה לשאלה שהועלתה בהרצאה ההיא, לפני שלוש שנים, תקפה גם היום: כל ייצוג של מציאות כרוך בעריכה, חיתוך, בחירה, והדגשה. התקשורת מייצרת מציאות ואז מייצגת את מה שייצרה. בדיוק כמו באולפן שישי.
