האבק הגדול הגיע בדיוק בזמן. בתחילת ספטמבר.
כל הילדים כבר התרגלו למסגרות החדשות, כל המנהלים חזרו מהחופשות בחו"ל, כל פקקי התנועה... טוב, הם נשארו כמו שהם היו גם קודם.
נרגעה האווירה הלחוצה – כן, זה קצת אירוני – של החופשה הגדולה. נרגע המרדף אחרי האטרקציות לבזבז עליהן כסף, כדי שלא נרגיש שאנחנו מבזבזים את הזמן. מת יולי ומת אוגוסט, ומת חומם. הגיע ספטמבר. סתיו רגוע ומרענן.
ואז הגיע האובך הזה. ענן האבק האדיר, שטרם נראה כמותו – כי מאוד קשה לראות כשיש אבק בכל מקום.
החזאים אמרו שעוד לא היה דבר כזה. כי החזאים יודעים רק לדבר על סטטיסטיקה. הימנים הקונספירטיביים טענו שאלו סופות חול מעשה ידי מלחמות דאע"ש במדבריות המזרח. השמאלנים בפייסבוק האשימו את הכיבוש. התל-אביבים חשבו שזה אולי האבק שהתחיל לשקוע מההריסה הגרנדיוזית והספקטקולרית של גשר מעריב. אבל לא.
אני יודע את האמת. אני יודע שהאבק הזה פלש לחיינו בדיוק בזמן. בתחילת ספטמבר.
זה האבק של החזרה לשיגרה הקשה. של כל התוכניות והסידורים שהצטברו כמו ליכלוך על השולחן. אבק של פתקים ותזכורות שגם כשנגמר אוגוסט, אף רוח סתיו לא מגיעה כדי להזיז או להסיר. אלה פירורים וחלקיקים של הלאט לאט. של ההתחמקות מהמשימות הגדולות, וההתמקדות בכל יום במשהו קטן. לקרוא קצת ממה ששמנו בצד, כדי שיהיה מקום לעוד. להתקשר לריב עם חברות התקשורת והביטוח, כדי להוזיל עלויות. לסדר את הבית סוף סוף, כדי שאפשר יהיה ללכת בלי לדרוך על שום דבר. ללכת לבנק. לדואר. לרואה החשבון. לקניות. אולי אפילו ללכת סוף סוף לשירותים.
אלה הדברים הקטנים, האבק של שיגרת החיים. האבק של השיגרה. המשימות הקטנות שחוסמות את האופק. האבק של ספטמבר, שבסוף גם הוא יתפזר כדי לפנות מקום לשיגרה היותר גדולה, אחרי החגים. אחרי הגשם שיבוא וישטוף את האובך הזה.
ובניגוד לילדים, אנחנו כבר גדולים וחייבים להתרגל לאט. והאבק הזה הוא בדיוק מה שאנחנו צריכים כדי להירגע, כדי לא לנשום עמוק מדי את אוויר הסתיו, ולגלות שזה בעצם עדיין רק ספטמבר, לא באמת הסתיו. כדי לא להצליח לעשות את הכל בבת אחת. לעשות בכל יום משהו אחד, קטן. בנק, דואר, מקלחת. לא לשגות באשליות. זאת עדיין לא השיגרה. זה רק האבק של הדברים הקטנים.
האבק הזה הגיע בדיוק בזמן שלו. בזמן שלנו. עוד מעט יבואו החגים. יבוא הגשם וישטוף את הכל. תגיע השיגרה האמיתית.
כל הילדים כבר התרגלו למסגרות החדשות, כל המנהלים חזרו מהחופשות בחו"ל, כל פקקי התנועה... טוב, הם נשארו כמו שהם היו גם קודם.
נרגעה האווירה הלחוצה – כן, זה קצת אירוני – של החופשה הגדולה. נרגע המרדף אחרי האטרקציות לבזבז עליהן כסף, כדי שלא נרגיש שאנחנו מבזבזים את הזמן. מת יולי ומת אוגוסט, ומת חומם. הגיע ספטמבר. סתיו רגוע ומרענן.
ואז הגיע האובך הזה. ענן האבק האדיר, שטרם נראה כמותו – כי מאוד קשה לראות כשיש אבק בכל מקום.
החזאים אמרו שעוד לא היה דבר כזה. כי החזאים יודעים רק לדבר על סטטיסטיקה. הימנים הקונספירטיביים טענו שאלו סופות חול מעשה ידי מלחמות דאע"ש במדבריות המזרח. השמאלנים בפייסבוק האשימו את הכיבוש. התל-אביבים חשבו שזה אולי האבק שהתחיל לשקוע מההריסה הגרנדיוזית והספקטקולרית של גשר מעריב. אבל לא.
אני יודע את האמת. אני יודע שהאבק הזה פלש לחיינו בדיוק בזמן. בתחילת ספטמבר.
זה האבק של החזרה לשיגרה הקשה. של כל התוכניות והסידורים שהצטברו כמו ליכלוך על השולחן. אבק של פתקים ותזכורות שגם כשנגמר אוגוסט, אף רוח סתיו לא מגיעה כדי להזיז או להסיר. אלה פירורים וחלקיקים של הלאט לאט. של ההתחמקות מהמשימות הגדולות, וההתמקדות בכל יום במשהו קטן. לקרוא קצת ממה ששמנו בצד, כדי שיהיה מקום לעוד. להתקשר לריב עם חברות התקשורת והביטוח, כדי להוזיל עלויות. לסדר את הבית סוף סוף, כדי שאפשר יהיה ללכת בלי לדרוך על שום דבר. ללכת לבנק. לדואר. לרואה החשבון. לקניות. אולי אפילו ללכת סוף סוף לשירותים.
ובניגוד לילדים, אנחנו כבר גדולים וחייבים להתרגל לאט. והאבק הזה הוא בדיוק מה שאנחנו צריכים כדי להירגע, כדי לא לנשום עמוק מדי את אוויר הסתיו, ולגלות שזה בעצם עדיין רק ספטמבר, לא באמת הסתיו. כדי לא להצליח לעשות את הכל בבת אחת. לעשות בכל יום משהו אחד, קטן. בנק, דואר, מקלחת. לא לשגות באשליות. זאת עדיין לא השיגרה. זה רק האבק של הדברים הקטנים.
האבק הזה הגיע בדיוק בזמן שלו. בזמן שלנו. עוד מעט יבואו החגים. יבוא הגשם וישטוף את הכל. תגיע השיגרה האמיתית.
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה