על תגובות ילדותיות, תגובות פחדניות, מבצעי פריצה, ומבצעי מחירים
1
אין מה לומר, שיאים חדשים של ילדותיות נשברו עם ההכרזה על החרם של כמה שחקנים על היכל התרבות החדש באריאל. אבל שיאים חדשים של טיפשות נחזו גם בתגובות לעניין. החל מכותרות בסגנון עדות עיתונות הספורט ("תיאטרון האבסורד"), ועד - וזה יותר חשוב - לתגובות של המתנגדים לחרם.
קודם כל, הטיעון הנפוץ, שהוא ילדותי כמעט כמו החרם עצמו, על כך שהמדינה מממנת (נכון יותר לומר "מסבסדת", או "מסייעת לממן") את התיאטרון, ולכן ש"יעשו את המחאה שלהם רק בלי המימון של העם".
הרי ברור שאותם מתנגדים היו מתנגדים גם אם לא היה מימון, כך שה"יעשו מה שהם רוצים" לא הכי מדויק כאן. בואו נהיה כנים, לא הייתי בונה על שקט בגזרה גם אם "הקאמרי" היה חי מהכנסותיו שלו בלבד.
שנית, המדינה מממנת כל מיני דברים שלא כל העם תומך בהם. החל מחוגים להטלת כידון, דרך פקולטות להטלת רפש, ועד - בואו שוב נהיה כנים - לעיר אריאל עצמה.
אבל מה שהכי עצוב כאן זה לראות את התגובות הנעלבות של אותם "ימנים מקצועיים". זה קצת מזכיר לי תגובות של פלסטינים, בעיקר בסגנון עדות רצועת עזה. אז במקום להקים היכל תרבות, תקימו תיאטרון של ממש. קחו דוגמה מהתרבות הרוסית, שבמקום לבכות שהיא לא מיוצגת פשוט יצרה את תיאטרון "גשר". במקום לבכות שלא נותנים לכם, תנו את שלכם. לקח הרבה זמן עד שאנשי ימין יצאו מהבועה של אותה "העלבות מקצועית", והתחילו אשכרה לעשות תקשורת וסאטירה עצמאית (ונראה שהפתיעו גם את עצמם בכך שהם מסוגלים לזה). רוצים להיות חלק מהתרבות? תתחילו ליצור תרבות. אל תחפשו חסדים. ובינתיים, אל תתפלאו אם אנשי התרבות בוחרים אידאולוגיה לפי צו האופנה.
2
היה עוד ספיח מצחיק לעניין הזה, והוא התגבובים ("טוקבקים", בלשון העם, של העם, ולמען עצמם). כולם יצאו בהצהרות חד-משמעיות על ביטול המנוי שלהם לתיאטרון זה או אחר, או לשניהם. זה בהחלט נס תרבותי, בהתחשב בזה שרוב כותבי התגבובים לא יודעים בכלל איך נראה כזה מנוי ומה עושים איתו, ורוב קהל התיאטרון לא יודע איך כותבים תגבוב זועם.
3
ואם כבר תגובות, עוד שיא של אטימות נשבר בתגובות האוטומטיות לפיגוע הרצחני בדרום הר-חברון. הפעם דווקא מדובר בתגובות המסורתיות של הצד השמאלי.
היטיבו לבטא את זה עמנואל רוזן ובן כספית, שהביטוי העיוור שלהם "הפיגוע נועד לחבל בתהליך השלום" היה, איך אומרים, כל-כך ניינטיז שזה מביך.
לפיגוע לא אכפת אם יש תהליך שלום או אין. אותם טרוריסטים שמבצעים פיגועים בישראל, עושים את זה לא כדי לחבל בתהליך השלום, אלא כדי למגר את הציונות. הבחירה בין חברון לאשקלון, או בין בוקר ללילה, היא לא אידאולוגית אלא פרקטית.
באופן אירוני, יוצא שהרבה אנשים שמתנגדים לכיבוש נוקטים בעצמם בכיבוש וכפייה (שלא לומר פטרונות) של הלכי המחשבה שלהם, על אותו צד שנכבש. צריך פשוט להקשיב לטרוריסטים ולהאמין להם, במקום לפרש אותם לפי עולם מושגים שלא קשור אליהם.
4
ואם כבר כפייה – ממשלת ישראל, כחלק ממלחמתה במשבר המים, ובעיקר בצרכני המים, הכריזה על מבצע חלוקת "חסכמים" חינם לכל הבתים.
כולי מלא הערכה ללוביסטים שהצליחו להביא מוצר מסחרי למעמד של תקן לאומי מחייב. רק אל תתפלאו כשתשמעו בקרוב על נוכלים שמבצעים "עוקץ מתוחכם", מתחזים למתקיני "חסכמים", ומנצלים את תמימותם של האזרחים כדי לשדוד, לפרוץ, או סתם לגנוב את המפתח מבעלי הבית.
5
השבוע, מול אחד השלטים של אחת מרשתות המזון הגדולות, אמרה לי ליאור שהפרסומות האלו, בנוסח "אנחנו יותר זולים מהמתחרים" הן לא יעילות.
ואכן, לפי סקר שפורסם ב"דה-מרקר", הציבור לא קונה את פרסומות מלחמת המחירים של "מגה" ו"שופרסל". 70% מהנשאלים לא מתכוונים להחליף את מקום הקניה שלהם, למרות שבקמפיינים של הרשתות הושקעו 30 מליון ש"ח (שמן הסתם יצאו בסוף מהארנק של כולנו, ורק יעשו את המוצרים יקרים יותר).
קודם כל, מסבירה ליאור, שתי הרשתות מזמרות את אותו מסר (ואפילו באותם צבעים), כך שאף אחד כבר לא זוכר מי הוא מי. שנית, הציבור כבר לא מאמין בקלות לפרסומות, הוא יותר חשדן, ועוד פחות מאמין לפרסומות בסגנון הזה. והכי חשוב – כנראה שההחלטה על מקום הקניה לא מתבססת באופן בלעדי, או אפילו עיקרי, על השיקול של המחיר.
נראה ששתי הרשתות נפלו זו לרשת של זו, ונסחפו לתוך מערבולת של תגובות ותגובות נגד. כדי להוביל, כמו בכל דבר, צריך לא להיסחף ולא להיות זה שמגיב, אלא זה, ובכן, שמוביל.
הטקטיקה הזאת של מלחמת המחירים מתודלקת בעיקר באמצעות פחד מכך שהצד השני יגיד את המילה האחרונה. הרשת הראשונה שתעיז להפסיק לפחד, ותעשה עבודת מחקר אמיתית על המוטיבציות של הצרכנים שלה – רק היא תצליח להפר את שיווי המשקל הבזבזני הזה.
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה