סיכום שבועי - מי הגיבור שיציל את העם?

על מורשתם של גיבורים, קדושים, וכאלה שמלאכתם נעשית בידי אחרים.                                                                                                                        

1

"המוזיאון הישראלי במרכז יצחק רבין הוא ייחודי וחדשני ומטרתו לתאר שני סיפורים מקבילים, שלעיתים התלכדו לסיפור אחד: סיפור חייו של יצחק רבין וסיפור תולדותיה של מדינת ישראל".

כך במקור, כמו שאומרים. הבנתם את זה? הסיפור של רבין הוא הסיפור של מדינת ישראל. מי שמספר סיפור אחר, אינו ישראלי כנראה.

אין שום פסול בהנצחת פועלו של יצחק רבין. תיעוד ההסטוריה של מדינת ישראל גם הוא חשוב מאין כמותו. הבעיה היא בחיבור ביניהם, וביצירה יש מאין של איזו שהיא "מורשת רבין". יותר מזה - החיבור בין כל שנותיו ומהפכיו של רבין לכל שנותיה של המדינה רק מנציח את ריקנותו של המושג "מורשת" בהקשר הזה. המורשת היחידה שיש כאן היא, אם נהיה כנים, פשיזם. איש אחד שמסמל את המדינה כולה, על כל אירועיה ותהפוכותיה.

כנראה שההצדקה היחידה להיות פשיסט צר מוחין, היא אם אתה מקפיד לצווח נגד כל מתנגדיך שהם פשיסטים וצרי מוחין.

2

ואם כבר דו-פרצופיות, אז אותם קולות שמכשירים את השם "רבין" למטרת כביש או בית-חולים, ואוסרים אותו למטרת מסעדה, הם כנראה אלה שמלטפים עכשיו את שרה נתניהו.

עד היום היתה שרה נתניהו זאת שנדחפת, זאת שמתערבת, אפילו בבוטות. אבל כשהיא מביעה את העמדה ה"נכונה", היא פתאום מגוייסת לקמפיין האופנתי למען ילדי העובדים הזרים. פתאום מותר לה להביע את דעתה על מדיניות הממשלה, פתאום היא קול קורא במדבר.

3

כל העיסוק הזה בילדי הזרים הוא טעות יסודית. אם ילד נולד כאן הוא צריך לקבל אזרחות. אבל אם ההורה שלו נמצא כאן באופן לא חוקי, אכיפה טובה צריכה להחזיר את אותו הורה לארץ מוצאו. ועכשיו סוגיית הילדים תהיה של הוריהם, ולא של אלי ישי או שרה נתניהו.
והטיעון המקושקש על ה"חמלה היהודית" הוא דמגוגיה שמחברת שתי סוגיות שאין ביניהן קשר אמיתי - העובדים הזרים, והמסתננים/פליטים. עובדים זרים באים לעבוד כאן. חלקם באופן חוקי וחלקם לא. מה הקשר לחמלה? המסתננים והפליטים הם בעיה סבוכה וקשה הרבה יותר.

4

ואם כבר ענייני יהדות - חלקים לא מבוטלים ביהדות המודרנית, מסתבר, הופכים לעובדי אלילים.

נפל בחלקי הגורל הטוב, ואני מתגורר ליד בית הקברות "נחלת יצחק". שם, לפני כמה שנים, התגלה קבר של צדיק. בעברית תקנית יש לומר "קדוש". כמו אצל טובי הנוצרים, עולים אליו לרגל מכל קצוות הארץ אנשים המאמינים בסגולותיו וביכולותיו לרפא מחלות, לשדך שידוכים, ובכלל לעשות ניסים - כמו למשל הנס של ביקוע שער חדש בחומת בית הקברות ("כניסה לנשים").
הם באים באוטובוסים, במכוניות פרטיות, בימי חמישי, ובימים כתיקונם. לשיאו מגיע הפסטיבל הזה בשבוע של הולדתו - או פטירתו, אני עדיין לא בטוח - של הקדוש משטפנשט. המשטרה סוגרת את הכביש, האוטובוסים חונים על המדרכה, וכל התעשיה שמסביב משגשגת.

נכון, זה קצת מפריע לחיי היום-יום בשכונה השקטה הזאת, אבל הרעש שזה עושה לי בראש מפריע הרבה יותר. מה ליהדות ולקדושים שהלכו לעולמם? ללמוד את חוכמתו וכתביו של חכם מן העבר זה דבר אחד, אבל לסמוך על קברו למען נסים והצלחות? לא עדיף לסגוד לחיים במקום לאיזה "סיינט", תמונתו ומצבתו?

ובכלל, אם נשמתו של הצדיק ממשיכה לעשות טוב, לא הגיוני יותר שהיא תפרח הלאה מתחומי בית הקברות, ותעשה את הטוב הזה במקום שהוא דרוש?

כשאני מתפלל אני אומר "להעביר גילולים מן הארץ". גם אתם?

5

המשימה הכי קשה עבור פרסומאי היא להבטיח שוב ושוב את אותה הבטחה שהכזיבה, ולפרסם את אותו מוצר שכשל שוב ושוב בעבר. זה אפילו יותר קשה מלהעפיל ליורו או למונדיאל

אז נכון, לנבחרת ישראל יש הנהלה חדשה, וכדרך הטבע גם כמה שחקנים חדשים, אבל אני כבר לא מאמין לשלטי החוצות שמבטיחים לי שהפעם (כמו בכל פעם) זה יהיה אחרת.

מצד שני, הכל באמת יהיה אחרת. לדעתי בקמפיין הזה מינו לנבחרת משרד פרסום חדש.