יום חמישי, 18 ביוני 2015

מעבר להרי החדשות

פעם, כשהעברתי איזו הרצאה מרתקת בנושא שיווק ורשתות חברתיות, שיתפתי את הקהל בנתון עדכני לפיו בכל דקה עולים ליו-טיוב סרטונים בהיקף של 24 שעות. זה היה מזמן, ומאז הנתון הזה כנראה הוכפל, והוכפל שוב, ושוב – כי ככה זה עם נתונים שקשורים לטכנולוגיה.

ביו-טיוב באמת אפשר למצוא הכל. רק שבדרך-כלל קשה לנו למצוא מבין כל השעות האלו דקה אחת ששווה צפיה. אבל לפחות קל לנו יותר לחיות באשליה הזאת. במיוחד מאז שהוכפל גם מספר הרשתות החברתיות.

אני מניח שמארק צוקרברג, האיש שמתוך שעמום הגה והקים את "פייסבוק", מציץ מדי פעם בבדיחות הרדודות שם ותוהה האם לא הגיע הזמן להחזיר את האתר הזה לימיו הטובים – כשהוא היה פתוח רק למשתמשים של קמפוס אוניברסיטאי בודד. אבל לא. הוא יודע שהוא יצר כאן משהו גאוני. כי הקטע בפייסבוק, הוא שמצד אחד קוראים למידע שאנחנו מקבלים שם "זרם חדשות", ומצד שני הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא לחבב את מה שמוצג לנו – לעשות "לייק". כלומר, בזמן שפייסבוק מזיע ממאמץ להציג לנו סיפורים שבאמת יעניינו אותנו (ולקרוא להם "חדשות"), אנחנו מזיעים ממאמץ להתעלם מזה שהכל שם חוזר על עצמו ומשעמם אותנו נורא.
מי שימני, יקבל חדשות ימניות וירגיש צודק. מי ששמאלני יקבל חדשות שמאלניות וירגיש מוצדק. ובכל מקרה, כל אחד יקבל גם סרטונים של תינוקות וחתולים, כי בכל זאת – טכנולוגיה היא אף פעם לא מושלמת.

זו תופעה שפעם קראו לה "תיבת התהודה" – אנחנו מקבלים ברשת בעיקר תגובות אוהדות, כי מי שלא מסכים איתנו מתעלם ומחפש להסכים עם משהו אחר – והתוצאה שלה היא שאנחנו אכן מרגישים מאוד מחוזקים וצודקים בדעותינו השונות. ולכן, במקרים הנדירים שבהם אנחנו נתקלים בדעה מנוגדת, אנחנו מיד חשים צורך עז "לנהל דיון" – כלומר לקלל ולגדף את מי שהעז לקלקל לנו את החגיגה.

אבל דווקא בגלל זה, השאלה שאף אחד לא שואל היא כמובן "מה יש שם עוד?" – כלומר, חוץ מחייזרים אפורים-ירוקים, שגם הם איכשהו תמיד דומים לבני-אדם. האם יתכן שיש עוד דברים שעשויים לעניין אותנו ופשוט לא העלינו על דעתנו את זה, רק כי הם לא קופצים לנו מול העיניים?
הרי בעוד אנחנו מגלגלים את "זרם החדשות" מטה, ומתגלגלים שאולה יחד עם עוד משחק מילים על פוליטיקאי זה או אחר, אנחנו מתעלמים מכל מה שאנחנו באמת מפסידים. כל הדברים האלה שאם רק ניחשף אליהם בעקבות תקלה שנובעת מחוסר השלמות של הרשת, נרגיש פתאום משהו כמו "אוי, איך לא גילינו את זה קודם?" – וזאת כבר סכנה מאוד גדולה לשלמות הנפשית שלנו. כי בני אדם מעדיפים לא להרוויח כלום, העיקר שלא יפסידו שום דבר.

יכול להיות שבאמת אין מה לחדש. יכול להיות שהאנושות הגיעה לשלב באבולוציה התרבותית שלה, שבו מוזיקה היא רק גירסאות כיסוי ומיקסים של מוזיקה ישנה יותר, שכל יצירה ספרותית נמדדת רק בעומק האזכורים שהיא מבצעת ליצירות קודמות, ושאפילו בדיחות בפייסבוק הן רק "ממים" – כלומר וריאציות על בדיחות קודמות.

העניין הוא, שלעולם לא נדע. כי במקום לסמוך על עצמנו, אנחנו סומכים על המלצות של תוכנה, ועל המלצות של חברים – שגם אותן בוחרת התוכנה. ואין לנו ברירה, כי יש לנו רק עוד דקה אחת בודדת עד שנלך לישון, או עד שיסתיים הטקסט הזה, והנה – כבר יש ביו-טיוב שתי יממות שלמות של סרטים חדשים.

אין תגובות :

הוסף רשומת תגובה