אז "סטימצקי" יתחילו למכור בשמים בחנויות שלהם. אוי ואבוי! אבל לא באמת. כלומר, לא באמת אוי ואבוי.
כי מה קורה פה? ראשית, סטימצקי היא עסק מסחרי. ושלא נטעה, כל חנות ספרים, גם הקטנה ביותר והאליטיסטית ביותר, היא עסק מסחרי. עסק לא רווחי לא יהיה קיים. חד וחלק. הוא לא ימכור לא ספרים ולא בשמים, ואנחנו לא נהנה לא מאלה ולא מאלה.
שנית, סטימצקי כבר מזמן אינה רק חנות ספרים. כמו חנויות אחרות, היא נאבקת בשוק לא פשוט, ועושה את זה כבר שנים באמצעות הקצאת שטחי מדף למוצרים שאינם מילים מודפסות על נייר וכרוכות בעטיפה מרהיבה. ועדיין, רוב שטחה של כל חנות ספרים מיועד לספרים, אז אפשר להמתין עם נבואות החורבן והדרמה.
הבעיה עם הבשמים של סטימצקי היא הבעיה שיש תמיד עם בשמים: הם גורמים לנו להתמקד בהם עצמם, ומסתירים את העניין האמיתי.
הבעיה עם הבשמים של סטימצקי היא לא שבשמים נמכרים בסטימצקי, אלא שאנחנו מערבבים בין איזו תחושת קודש מלאכותית שכאילו צריכה להיות מלווה למעשה קניית הספר, לבין התחושה העילאית שאכן מלווה לצריכה שלהם, לחוויית הקריאה (וזה קורה גם אם אנחנו קוראים אותם במיטה או בשירותים).
כשהחלטתי לארוז את הסיפורים שלי בצורה של ספרים, הייתי קצת תמים. מצד אחד, לא היו לי יומרות גדולות, אבל מצד שני, היו לי פתאום בבית כמה עשרות ספרים, יפים, ריחניים, עם השם שלי על הכריכה שעיצבתי בעצמי. ואם כבר זה המצב, חשבתי, אולי כדאי שעוד מישהו ידע על זה. מה גם שהערימות האלו על הריצפה מפריעות לעשות ספונג'ה.
אבל הייתי תמים, אז שלחתי מכתבים לכל מיני מדורי ספרות, וגם לכמה חנויות ספרים עצמאיות. עכשיו, יכול מאוד להיות שהספרים שלי הם רק אסופה סתמית ולא מוצלחת של מילים, אבל לפי התשובות שקיבלתי, גם מהחנויות הקטנות והעצמאיות ומלאות החזון והתקווה - ויותר מכך, השתיקות שקיבלתי במקום תשובות - לעולם לא אדע על זה.
יש בארץ, כמו בעולם כולו, "סצנה" של ספרות עצמאית טובה, מעניינת, ומתפתחת כל הזמן. יש הוצאות לאור קטנות ואיכותיות, יש פרוייקטים של מימון המונים, יש כותבים שמפיקים בעצמם את הספרים שלהם. היו בשנים האחרונות כמה התפתחויות טכנולוגיות ותרבותיות שאיפשרו את כל זה, ולמיטב הבנתי ותקוותי, זה לא הולך להעלם.
אלא שהצד השני של זה הוא חיבור הספרים אל הקהל. עוד לפני עידן הספרות העצמאית יצאו כאן לאור המון ספרים. לבלוט ביניהם זה מאוד קשה. דרושה מידה רבה של כשרון, ולא לכולם יש אותו - כי לא מדובר בכלל בכשרון אמנותי ספרותי. ואם פעם חנויות ספרים היו צריכות לשקול היטב ולהחליט מה למכור ומה להבליט, הרי שהמצב היום, מבחינה זו, חמור יותר. אם פעם הוצאות לאור גדולות וחזקות קבעו דרך שיווק אגרסיבי ויחסי ציבור טוטאליים את טעם הקהל, הרי שהיום כל סופר עצמאי צריך להיות גם איש שיווק ויחצ"ן, בזמן שהוא בדרך כלל בקושי יודע רק לכתוב את מילותיו, ובזמן ששדה המערכה הזה הרבה יותר צפוף וקשה.
חנויות הספרים העצמאיות, הקטנות, נאבקות באותו שוק צפוף שבו מספר הקוראים כמעט ולא השתנה (וכך גם מספר פלטפורמות השיווק, כן, למרות פייסבוק), בזמן שמספר הכותבים גדל. גדל מאוד.
אז אולי הפתרון הוא לא חנויות ספרים שנראות כמו ספריית קיימברידג' ועטופות בהילת הקודש הזאת. אולי ההתפתחויות האלו צריכות לעורר מציאת פתרונות יצירתיים באמת. אולי ספרים צריכים להימכר בכל מקום, בכל הזדמנות, סביב כל מיני מוצרים אחרים. את תחושת התרוממות הנפש ותחושת הקדושה הזאת של הספרות אולי צריך לשמור לזמן הקריאה, לא לזמן הקניה.
אז מצדי זה בסדר גמור. שימכרו בסטימצקי את כל הריחות האפשריים - גם של בשמים, וגם של ספרים, ואם כבר אז גם של כריכים וקפה. את כמה מהספרים הכי יפים שיש לילדה שלי קניתי מהמדף בסופרמרקט, באותו סיבוב שבו קניתי גם פיתות וגבינה צהובה לארוחת הערב שלה.
כי מה קורה פה? ראשית, סטימצקי היא עסק מסחרי. ושלא נטעה, כל חנות ספרים, גם הקטנה ביותר והאליטיסטית ביותר, היא עסק מסחרי. עסק לא רווחי לא יהיה קיים. חד וחלק. הוא לא ימכור לא ספרים ולא בשמים, ואנחנו לא נהנה לא מאלה ולא מאלה.
שנית, סטימצקי כבר מזמן אינה רק חנות ספרים. כמו חנויות אחרות, היא נאבקת בשוק לא פשוט, ועושה את זה כבר שנים באמצעות הקצאת שטחי מדף למוצרים שאינם מילים מודפסות על נייר וכרוכות בעטיפה מרהיבה. ועדיין, רוב שטחה של כל חנות ספרים מיועד לספרים, אז אפשר להמתין עם נבואות החורבן והדרמה.
הבעיה עם הבשמים של סטימצקי היא הבעיה שיש תמיד עם בשמים: הם גורמים לנו להתמקד בהם עצמם, ומסתירים את העניין האמיתי.
הבעיה עם הבשמים של סטימצקי היא לא שבשמים נמכרים בסטימצקי, אלא שאנחנו מערבבים בין איזו תחושת קודש מלאכותית שכאילו צריכה להיות מלווה למעשה קניית הספר, לבין התחושה העילאית שאכן מלווה לצריכה שלהם, לחוויית הקריאה (וזה קורה גם אם אנחנו קוראים אותם במיטה או בשירותים).
כשהחלטתי לארוז את הסיפורים שלי בצורה של ספרים, הייתי קצת תמים. מצד אחד, לא היו לי יומרות גדולות, אבל מצד שני, היו לי פתאום בבית כמה עשרות ספרים, יפים, ריחניים, עם השם שלי על הכריכה שעיצבתי בעצמי. ואם כבר זה המצב, חשבתי, אולי כדאי שעוד מישהו ידע על זה. מה גם שהערימות האלו על הריצפה מפריעות לעשות ספונג'ה.
אבל הייתי תמים, אז שלחתי מכתבים לכל מיני מדורי ספרות, וגם לכמה חנויות ספרים עצמאיות. עכשיו, יכול מאוד להיות שהספרים שלי הם רק אסופה סתמית ולא מוצלחת של מילים, אבל לפי התשובות שקיבלתי, גם מהחנויות הקטנות והעצמאיות ומלאות החזון והתקווה - ויותר מכך, השתיקות שקיבלתי במקום תשובות - לעולם לא אדע על זה.
יש בארץ, כמו בעולם כולו, "סצנה" של ספרות עצמאית טובה, מעניינת, ומתפתחת כל הזמן. יש הוצאות לאור קטנות ואיכותיות, יש פרוייקטים של מימון המונים, יש כותבים שמפיקים בעצמם את הספרים שלהם. היו בשנים האחרונות כמה התפתחויות טכנולוגיות ותרבותיות שאיפשרו את כל זה, ולמיטב הבנתי ותקוותי, זה לא הולך להעלם.
אלא שהצד השני של זה הוא חיבור הספרים אל הקהל. עוד לפני עידן הספרות העצמאית יצאו כאן לאור המון ספרים. לבלוט ביניהם זה מאוד קשה. דרושה מידה רבה של כשרון, ולא לכולם יש אותו - כי לא מדובר בכלל בכשרון אמנותי ספרותי. ואם פעם חנויות ספרים היו צריכות לשקול היטב ולהחליט מה למכור ומה להבליט, הרי שהמצב היום, מבחינה זו, חמור יותר. אם פעם הוצאות לאור גדולות וחזקות קבעו דרך שיווק אגרסיבי ויחסי ציבור טוטאליים את טעם הקהל, הרי שהיום כל סופר עצמאי צריך להיות גם איש שיווק ויחצ"ן, בזמן שהוא בדרך כלל בקושי יודע רק לכתוב את מילותיו, ובזמן ששדה המערכה הזה הרבה יותר צפוף וקשה.חנויות הספרים העצמאיות, הקטנות, נאבקות באותו שוק צפוף שבו מספר הקוראים כמעט ולא השתנה (וכך גם מספר פלטפורמות השיווק, כן, למרות פייסבוק), בזמן שמספר הכותבים גדל. גדל מאוד.
אז אולי הפתרון הוא לא חנויות ספרים שנראות כמו ספריית קיימברידג' ועטופות בהילת הקודש הזאת. אולי ההתפתחויות האלו צריכות לעורר מציאת פתרונות יצירתיים באמת. אולי ספרים צריכים להימכר בכל מקום, בכל הזדמנות, סביב כל מיני מוצרים אחרים. את תחושת התרוממות הנפש ותחושת הקדושה הזאת של הספרות אולי צריך לשמור לזמן הקריאה, לא לזמן הקניה.
אז מצדי זה בסדר גמור. שימכרו בסטימצקי את כל הריחות האפשריים - גם של בשמים, וגם של ספרים, ואם כבר אז גם של כריכים וקפה. את כמה מהספרים הכי יפים שיש לילדה שלי קניתי מהמדף בסופרמרקט, באותו סיבוב שבו קניתי גם פיתות וגבינה צהובה לארוחת הערב שלה.
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה